ושבע, קופץ על ההזדמנות. הוא מזמן רצה לאמלל קצת את האיש הזה.

​

מתוך הספר: "במוחו של שמונים ושבע התחילה להירקם תוכנית. אחרי שהאהבה הזאת תשבור את האיש, ולזה הוא ידאג באופן אישי, הוא יציע לו לחזור אליה תמורת נשמתו. שמונים ושבע ידע היטב כי האהבה היא הסם הממכר ביותר הידוע למין האנושי, האיש ירצה ממנו עוד. חוזה מכירת נשמה היה רעיון מעט מיושן, עובדה שאף אחד לא עשה את זה כבר יותר ממאה ושלושים שנה, אבל שמונים ושבע נהנה להשתעשע בו."

 

כי השד יודע שאהבה עושה אותנו פגיעים, ופותחת פתח לשלל ייסורי גיהינום, מכאב לב וקנאה ועד התחשבנויות קטנוניות וסתם שעמום. ואחרי הכל, הוא אומר לעצמו, "נפש אנושית אחת מעונה כהלכה שווה לפחות כמו טבח עם שלם, ומי שעינה נפש אחת, כאילו עינה עולם ומלואו".

​

וכך המלאך והשד – שעד מהרה זוכים לתגבור בדמות מלאכית ושדה, בהתאמה – עושים מניפולציות ברגשותיהם של הבחור ואהובתו, שלא מבינים מאיפה נופלים עליהם כל מצבי הרוח האלה.

​

מתוך הספר: "'מה עם קנאה?' הציעה עשרים ושתיים בעודם מתקדמים יותר ויותר לעומק הבדידות האפלה. 'יש פה קצת פוטנציאל.'

​

שמונים ושבע כבר בחן את האופציה הזו. 'יש, אבל פחות או יותר מיקסמנו את זה כבר. זה לא יספיק לנו. זה לא זוג רגיל שאנחנו מטפלים בו. המלאך הזה אידיוט כמו כל המלאכים, אבל הוא לא טיפש. את רואה, פה ופה,' הוא הראה לה את המצב האמוציונאלי של האיש, 'האיש מאוד לא קנאי באופן טבעי, ומה שיש לו יוצא בסילונים קצרים ולא מרעיל את המערכת. היא כן קנאית, אבל הוא רואה בזה מחמאה, וחושב שזה חמוד.'

 

'דביל,' פלטה עשרים ושתיים, אבל החיוך חזר לקול שלה והיה אפשר להרגיש שהיא נהנית מההתעסקות במזימות זדון נגד בני אנוש. 'ומה עם חוסר ביטחון? או יותר מדי ביטחון? זה תמיד עובד. או אולי נדחף את תרמוסטט הדחף המיני שלו למעלה ונגרום לו לבגוד בה?'"

 

בעוד המלאכים והשדים בוחשים בקלחת, אנו זוכים למבט מבפנים על גן העדן והגיהינום, מהכרובים, השרפים והמכונה האלוהית בגן העדן ועד צווחות המעונים ואגמי הצואה בשאול. העולמות העליונים והתחתונים של עוזיאל משעשעים, מבעיתים ועשירים בפרטים.

 

מתוך הספר: "היה קל למצוא מלאכים אחרים להעביר זמן בחברתם. תמיד יכולת לפגוש מישהו באחת מפינות המנוחה הפזורות בכל רחבי גן עדן, ובהן מטבחונים קטנים שבכולם מכונות קפה לבנות־אפורות המשמיעות המהום קל וממלאות ספלי פלסטיק לבנים־חומים בקפוצ'ינו, פרנץ' ונילה או קפה הפוך – שלכולם אותו טעם בדיוק. בחלק מהמטבחונים הגדולים יותר היו גם עמדות 'הקרעכצן' שהמלאכים יכלו להתחבר אליהן ולקבל דגדוגים בגב – מה שבלא ספק יכול היה להיראות, מרחוק, כמו פינוק גן עדן של ממש, אבל למעשה היה כורח המציאות, למי שסוחב כל היום כנפיים כבדות על גב שלא תוכנן לכך."

​

גם גן עדן וגם הגיהינום מתגלים כמלאי אינטריגות ומאבקי כוח. הקריירה של השד שמונים ושבע, למשל, סבלה לעתים גם ממכשולים:

​

מתוך הספר: "במחלקה המדעית זעמו ושמו עליו איקס אחד גדול, שעצר את הקידום שלו, ואף החזיר אותו מספר שלבים לאחור בסולם. הוא נאלץ לבלות כמה שנים טובות בדקירת נידונים בקלשונים לוהטים, עבודה שהיתה הרבה מתחת לדרגתו. כמה מקומות לדקור כבר יש בגוף האנושי? אבל הוא כבר היה הרבה יותר מחושל אז, והמונוטוניות של מלאכת הדקירה סיפקה לו זמן רב לחשוב ולתכנן. ההזדמנות הפעם לא איחרה לבוא, ולאחר סשן ליחוך פנכה אינטנסיבי הוא מצא ג'וב חדש במחלקה לרגשות אנושיים."

 

אבל גם להיות מלאך, או מלאכית, זה לא פיקניק.

 

מתוך הספר: "מוריאל היא כרובה שקטה וחביבה באופן עקרוני, הזכיר שבתיאל לעצמו, אבל לא שכח את הוויכוח שלהם סביב הריב הקודם של הזוג. הוא לא היה משוכנע שהיא תוכל להבין את זווית הראייה הייחודית הדרושה לטיפול בעניין, קרי: לעשות מה שאומרים לה בלי להתווכח, ולדאוג שהוא יקבל את כל ההערכה."

 

ב"תל אביב-גן עדן-גיהינום", אוהד עוזיאל מצייר בקלילות ובהומור את החיפוש הנצחי אחר אהבה, קרבה ואמון, הנמשך בכל העולמות – של בני האדם, של השדים ושל המלאכים.

 

פרופ' גבריאל מוקד: "ספרו של אוהד עוזיאל 'תל אביב-גן עדן-גיהינום' שייך, לפחות בחלקו העיקרי, לסוגת הפנטזיה (fantasy), סוגה ידועה ומכובדת מאוד בסיפורת העולמית. עם מייסדיו של ז'אנר זה בתקופה החדשה יותר אפשר למנות את מרי שלי ואת אדגר אלן פו, אך שורשיו נטועים עמוק גם בתקופה העתיקה ואצל דנטה אליגיירי. ז'אנר הפנטזיה גובל לא פעם בסוגת הדמיון המדעי (science fiction), אך שונה ממנו. בעוד שז'אנר הדמיון המדעי מסתמך על חידושים מדעיים וטכנולוגיים ומתאר את הצפי לגביהם בעתיד, סוגת הפנטזיה פונה אל המחוזות העל-טבעיים, לעתים תוך שימוש במרכיבים דתיים מובהקים ולעתים במרכיבים סוריאליסטיים ומיתולוגיים ...

​

עוזיאל מתמקד בשני פרוטגוניסטים, בשתי דמויות פועלות, מתוך כל אחד מהעולמות הללו – שני מלאכים ושני שדים – הממונים כביכול על עיסוק בחיי הרגש של צעירים ישראלים מהבועה התל אביבית של ימינו אלה. ... הדמויות האנושיות ברומן אינן מודעות כלל וכלל להשפעת 'משגיחיהן' העל-טבעיים. אפשר לטעון בצדק שהמלאכים והשדים הנאבקים על רגשותיהם של בני האדם מייצגים באופן מטאפורי את כוחות הבלתי מודע, האיד מזה והסופר-אגו, האני העליון, מזה. ...

​

דווקא בתקופה שהיא כל כך 'פמיניסטית' מצד התקשורת והאופנה, 'תל אביב-גן עדן-גיהינום' ממעט להציג נקודת ראות נשית במהלך העלילה הארצי. החלק הארצי מוצף קדימה כמעט אך ורק מנקודת ראות גברית (כמעט מצ'ואיסטית מובהקת), הן מצד ההתלהבות הארוטית והן מהצדדים הרגשיים, ומשלב אותם באופן גברי מובהק. לעומת זאת, דווקא ביחסים בין המלאך למלאכית ובקשרים בין השד לשדה מורגשת יותר האקטיביות והעצמיות של הצד הנשי. כאילו שיגר עוזיאל לעולמות שמעל לטבע את האופי הנשי העצמאי יותר."

 

לילי פרי, עורכת הספר: "אוהד עוזיאל, ברומן הראשון שלו, 'תל אביב-גן עדן-גיהינום', מעניק לנו קומדיה רומנטית מענגת, כאילו נונשלנטית ולא-מתאמצת אך בעצם עמוקה וממזרית, שבשכמותה לא נתקלנו עד כה בספרות העברית. הוא יודע לבנות, בכישרון רב, עולמות חדשים ומשכנעים, ולצייר בקווים סוגסטיביים דמויות אמיתיות ואמינות – מי היה מאמין, למשל, שפרשת אהבה גיהינומית בין שני שדים ציניים ומרושעים, שניהם מפלצות מכוערות, אגואיסטיות ושוחרות רע, תצליח לצבור עוצמה טרגית כזאת, לעורר הזדהות כזאת אצל הקורא, ואפילו לשבור את הלב עד כדי דמעות?

​

במקוריות מרעננת ובתנופה עתירת דמיון, אוהד עוזיאל בורא לנו סיפור מקסים, משובב לב, חושני, מרגש ומשעשע, קצת מד״בי (אנחנו לומדים ממנו בין השאר איך עובדים הגלגלים המשומנים במכונה הגדולה של גן העדן), קצת מקומוני (סצינת הפיק-אפ בארים בתל אביב זוכה לטיפול סאטירי מלבב), קצת סיפור אימה (תיאורי הזוועה של שגרת הגיהינום הם בלתי נשכחים) – ובסיכומו של דבר סיפור יפהפה, שאינו דומה לשום דבר שקראנו קודם."

​

קטע מהספר הופיע בYNET פה http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4958981,00.html

​

למפגשים, הרצאות ואירועי חתימה צרו קשר בטל' 054-4233409

או במייל ohad.ouziel@gmail.com