972-54-4233409

  • facebook

©2017 by אוהד עוזיאל

כתיבה

רוב מה שאני עושה קשור בכתיבה – בין שזה רומן ובין שאלה תכנים שיווקיים לחברת היי-טק או מערכונים לתוכנית טלוויזיה. גם כשאני עוסק בתהליכים קריאייטיביים אחרים, כמו פיתוח שימושים חדשים לטכנולוגיה, המצאת תוכנית טלוויזיה חדשה או פיתוח של חברות – בסוף תמיד צריך לכתוב. אלא שכתיבה היא דבר מורכב, וכל סוג של כתיבה דורש סט אחר של כלים וכישורים.

מוואן-ליינר ועד הרומן

הדברים הקצרים ביותר שאני כותב הם בדיחות מסוג שנקרא באנגלית "וואן-ליינר" (one-liner) או פשוט "ליינר". כפי שהשם מרמז, מדובר בבדיחות קצרות מאוד, לפעמים בנות שורה אחת בלבד. לבדיחות מהסוג הזה, שניתן למצוא באתר ובספר "Hidden Truths of Parenting(ובתרגומו לעברית, "100 אמיתות סודיות על הורות"), יש מבנה ברור מאוד – קודם כל יוצרים בסיס ידע משותף, שנקרא סט-אפ (set-up), ואז שוברים אותו בהפתעה עם הפאנץ' ליין (punch line).

כך, לדוגמה, ה"אמת הסודית" הראשונה הייתה "ילדים חולים..." (סט-אפ, אוי הילדים החולים המסכנים) "... זה באסה" (פאנץ' עם הנמכה של השפה ושינוי פוקוס מהיר מהילדים לדובר, כמו גם הרגשות הדי שליליים שאני מביע פה ושלא צפויים כל כך מהורה צעיר).

לכתוב קצר וקולע זה אתגר לא פשוט. ככלל, צריך לקצר עד כמה שניתן את המרחק בין הסט-אפ לפאנץ' ליין, אבל לא תמיד, ואם אי פעם תעסקו בכתיבת בדיחות מסוג זה, תמצאו את עצמכם לא פעם מתלבטים איזה פרי מצחיק יותר - מנגו או אננס?

לעומת זאת, הדברים הארוכים ביותר שאני עורך וגם כותב הם רומנים – ספרים שבהם מספר עצום של מילים (אורכו של רומן הוא כ-70,000 מילה לפחות, שזה המון המון המון מילים). פה האתגר הוא אחר: איך שומרים שכל המילים האלו לא יתנגשו זו בזו? מה הסדר ההגיוני של הדברים? כתיבה ספרותית דורשת הבנה של מבנה נרטיבי, יכולת לשמור על הרבה קווי עלילה וקווים רעיוניים באוויר, ויכולת לפתח דמויות ולברוא עולמות, וכל זה בלי לאבד את הפוקוס והמרכז של היצירה.

גם בכתיבת מערכונים צריך לשמור על מבנה נרטיבי, אלא שפה הוא מהודק הרבה יותר. במערכון חשוב לאפיין דמויות במהירות ובדייקנות, וכשכותבים לטלוויזיה גם לעשות זאת, עד כמה שאפשר, כך שהפעולות של כל דמות ידברו בשם עצמן מבלי שנצטרך להסביר ולתאר את המאפיינים שלה. גם פה, החתירה לפאנץ' היא מהירה, ובחלק מהמקרים צריכה לקרות בתוך סצנה אחת. אבל ישנם שיקולים נוספים, כגון קצב המילים, וכיצד הן נאמרות (בניגוד לנקראות) על ידי השחקנים, ועוד.

 

כתיבה שיווקית

כתיבה שיווקית גם היא עולם אחר – כמו בכל טקסט, גם פה חייבים לשמור על בהירות ועל קו אחיד של מסרים. אפילו יותר מאשר בטקסטים אחרים, פה הפשטות מדברת. אלא שלצד שיקולים של אסתטיקה, ישנם גם שיקולים אחרים, כמו SEO, מציאת כותרות שמושכות את העין, חשיבה מאוכוונת עתיד שמביאה בחשבון את הצרכים הנוכחיים של החברה אבל גם מצביעה על הכיוונים שאליהם היא הולכת, בחירות שמגלות טפח ומכסות טפחיים ועוד.

כתיבה טכנית: על הסְפֶּק ועל הבייבל

סוג כתיבה אחר שאני עוסק בו, ושלמרות חיבתי אליו אינו זוכה להערכה מספקת, הוא כתיבה טכנית. הכוונה בעיקר לכתיבת ספציפיקציות (סְפֶּקִים- Specs), שבאים בשני טעמים – סְפֶּקִים טכנולוגיים, MRD (marketing requirement documents) או אפיונים של אתרים ואפליקציות, וסְפֶּקִים  של תוכן, הקרויים לפעמים בייבל ("תנ"ך"). דרך החשיבה על שני סוגי המסמכים האלו דומה, ודורשת לפרק את הפרויקט כולו לחלקים קטנים, לפרוט כל אחד מהם לפרטי פרטיו ואז ליצור מסמך שיכול להוביל צעד-צעד גם את מי שאינו מעורה בפרויקט. יש משהו כמעט זן בכתיבת המסמכים האלו, והם גם תרגיל מעניין מאוד במעבר מחשיבה אמנותית לחשיבה אנליטית.

לסיכום, יש הרבה קסם בכתיבה, אבל זה קסם שונה ומגוון בכל פעם – וכמו כל קסם, חלק גדול ממנו הוא פשוט טכניקה.